יש הבדל תהומי (או במקרה של אשתי ושלי – הבדל תאומי..) בן החיים שלנו לפני הלידה ואחרי,
כמובן שאין באמת צורך להכביר במילים, רבבות טקסטים כבר נשפכו על איך ההורות משנה אותך
ואני מניח שיגיע הרגע שבו גם אני אשבר ואתחיל להתפלש בטקסטים דביקים על כמה מדהימים הקטנטנים שלנו ואך הם שינו את כל חיי ותפיסת עולמי
אבל עד שיגיע הרגע הזה (בו קוראי הבלוג הבודדים שעוד נותרו עמדי ינוסו גם הם בצרחות אימה מכמות הקיטש שתישפך בכל פוסט ומכל שורה)
הייתי רוצה סתם לשתף דווקא בזוטות, בהבדלים שהם כביכול קטנים יותר, שפתאום אתה מביט לאחור ואומר: "…ואוו, זה כבר לא אותו הדבר!"

1. הרבה יותר כיף לא לצלם! – א- הא!..בדיוק ככה! דווקא בתקופה הזו שבה רוב ההורים הטריים (וכל שאר הקרובים) הופכים באופן ספונטני לתיירים יפנים ומצלמים את התינקות שלהם כל 2 שניות ומכל זווית אפשרות אחרי ולפני כל גרעפס או פיפי..לא יודע למה זה אבל זה לא קורה לי
ולא בגלל שאני לא רוצה תמונת שלהם – להפך! אבל משום מה, להבדיל מרוב שנות חיי בהם צילמתי באדיקות מתוך רצון לתעד ולשמר דווקא עכשיו איפשהו זה מרגיש לי שכל זמן שאני עומד מאחורי המצלמה הרי שדווקא אז אני מאבד את הרגע
אומנם כשאני מצלם כמובן שאני יוצר תמונה שאותה ניתן לשמור אבל בפועל דווקא אז מעצם אקט הצילום בעצם אני עומד מהצד, מוציא את עצמי מהסיטואציה
מאז שהתאומים נולדו הרבה יותר כיף לי להיות בצד השני של העדשה, איתם, או בעצם..בעצם הרבה יותר כיף לי בכלל בלי מצלמות, לא משום צד של העדשה ובלי כל הבזקי הפלאש
רק פשוט איתם
(בעעעעעעעע!!!…..מה נסגר איתי? רק הבטחתי בלי קיטש מתוק ודביק וכבר שברתי את ההבטחה תוך כמה שורות!, אבל אל תדאגו, על מנת לאזן הסעיף הבא יהיה קצת חמצמץ
ולמי שלא ישבר ויחזיק מעמד עד הסוף מובטחת גם תמונה!)
2. אין זמן לכלום! – ואני לא מתכוון דווקא לתחביבים.. אלא אפילו סתם כמה דקה לקרוא או לענות למייל מבלי שיללת "אני ער/ה ואני רעב/ה/ ועשיתי גם פיפי/קקי/פיפי וקקי/וגם יש לי גזים ו/או סתם אני רוצה צומי" תפלח את האוויר כמו צפירת מלחמה
…לקח לי קצת זמן לקלוט שתחזוקת תאומים בגיל 0 עד 3 היא דיי תובענית, ואם לקרוא מייל אין זמן אז מה עושים עם פרויקטים טיפטיפה גדולים יותר? עשיתי שמניות באוויר על מנת למצוא זמן לרוץ לחנות המחשבים הקרובה, נתתי למוכר כמות זוזים לא צנועה וקניתי כרטיס פיירווייר וכבל מיוחד, התקנתי אותו במחשב וחיברתי את מצלמת הוידאו לכבל המיוחד ו..יס! זה עובד! תאורטית אני יכול עכשיו להוריד את הוידאו של טקס הברית שצילמנו באירוע ממצלמת הוידאו למחשב וגם לערוך אותו לסרט יפיפה!! ..עכשיו אני רק צריך לחכות שהתאומים ייגדלו יתחתנו ויעזבו את הבית ואז גם אולי באמת יהיה לי זמן לעשות את זה…
(ולמקרה שתהיתם אך מצאתי זמן לשורות האלה אם כל כך אין לי זמן אז..כן כן.. גם הפוסט הזה נכתב בהמשכים בדחילו ורחימו בזמן שהבוס לא שם לב בעבודה)

כאמור, למי שהסעיף השני נשמע מריר משהו…חכו שנגיע לנדודי השינה וההאכלות הליליות
אבל עכשיו תכל'ס – נראה לי שמי שיעמיק לקרוא בין השורות יבין שהסעיף הראשון מסביר למה גם השני הוא בעצם חמוץ מתוק
ושאני לא באמת מתלונן או נשבר, רק פשוט מסתגל ובנינו..נדוש עד כמה שזה ישמע עדיין זה חייב להיאמר שהם שווים את זה
וזו רק תקופה שחולפת, כבר אמרו לי, עוד יבוא יום והם יחזרו מהגן או בית ספר בשעה 13:00 ויתפסו על הקירות עד הערב ותמר ואני עוד נתגעגע לימים שבהם הכל היה פשוט כמו להחליף חיתול ולהכין בקבוק

לא שכחתי שהבטחתי תמונות, אבל במיוחד לאור האמור לעיל אני מניח שדיי מובן למה אין לי הרבה תמונות וגם מעט מאוד זמן להעלות אותם מהמצלמה למחשב
אבל מובטח שבהמשך זה ישתנה ולראיה הנה אחת חמודה במיוחד ולא אובייקטיבית בעליל ..ככה בשביל הסיפתח