נכתב במהלך המילואים האחרונים כאשר המבצע בעזה עוד היה בעיצומו:

סבבנו ביחד את החדר וקירצפנו במרץ במשך כשעה
"מתי התגיסת לסדיר?" הוא לפתע שאל,
נקבתי בפניו את היום החודש והשנה,
"פאק!.. נידמה לי שהייתי אז בכיתה ח' !.." הוא פלט
"ונידמה לי שפספסת שם איזו פינה.." הצבעתי על האסלה שמולו
אבל בתוכי נצבטתי, זה מחלחל עמוק יותר ויותר בתודעתי מאימון לקו ומקו לאימון
וחוזר חלילה..

כי כשהייתי בשיריון הסרבל חסנ"ש ישב עלי פיקס, הכרתי את הטנק ואת תפקידי מלפני ולפנים, הייתי בעזה והשתתפתי בפעולות מסוכנות תחת אש כמו לא מעט חיילים שעושים זאת בימים אלה וכנראה גם ברגע כתיבת שורות אלה ממש.
ועכשיו במילואים, אפילו שמידותי בבגדים לא השתנו, תמיד כפות במדי ב', יותר מידי גדולים (או קטנים), מהוהים, מעביר את הימים בן תורנויות מטבח לשמירות באיזה מוצב נידח,

אז כן, אני יודע.. מאז "פרוץ השלום" במחוזותינו השתנה לצה"ל התו"ל, הוא עשה הערכת מצב וגילה שכבר אין לו צורך בכל כך הרבה שיריונרים במצבת המילואים,
השאלה היא, האם אז בו ברגע של הארה לוגסטית מופלאה זו אמר אותו בעל דרגות לעצמו:
"מה הבעיה? פשוט ניקח להם את הטנקים ובמקום זה ניתן להם M-16 ארוכים..אבל נשאיר אותם עם הנעליים הכבדות בצבע השחור ונגיד להם שמעכשיו הם חי"רניקים! סגור!
ניתן להם לעשות תרגילי חי"ר, חוליה ומחלקה פלוגה וגדוד – מלאים! לא משנה שחלק מהם כבר נושקים לגיל 40, שירוצו קילומטרים על הג'בלאות ויירו על מטרות קרטון שוב ושוב ושוב ושוב (ושוב!), נקרע להם את הצורה לפחות כמו בטירונות של חרוב!
נאמן אותם כאילו הסורים על הגדרות! עזוב אותך עכשיו שיורים על שדרות! ואחרי כל זה בכל מקרה גם אם זה מילואים וגם אם זה צו 8 תמיד תמיד ת-מ-י-ד נזרוק אותם בגב ההר באזור חברון, אני גאון! כי זה מקום שבכלל צריך לקראתו לאמן אותם בלש"ב, אבל לעולם לא נבזבז אימון כזה עליהם עכשיו, כי אני כבר בשוונג של חרוזים כמו פגז..יא!, איזה כשרון מבוזבז…"

וכן, אני יודע שיש כאלה שמושכים קשרים ומצליחים לעבור חזרה לפלוגות שריון במילואים שעדיין נשארו והאמת היא שגם אני אך עד כה ללא הצלחה
וכן, אני יודע שגם יש כאלה שחושבים שאני בר מזל והיו שמחים להחליף איתי מקום מילואים ולעשות מילואים שקטים, אני גם לא חס וחלילה שוחר מלחמה – אין לי שום שאיפה לפתוח לצה"ל עוד חזית, הלוואי שיישאר פה שקט (..ליתר דיוק הלוואי שגם שם בעזה וגם פה יהיה אותו שקט וכולנו עם בני דודינו נהיה מאושרים ודביקים יחד happy happy joy joy),
וכן אני יודע שהורי ומשפחתי וחברים רבים אומרים לי במופגן "תשמע אנחנו יודעים שזה אגואיסטי מצידנו אבל טוב לנו לדעת שזה לא אתה שם בעזה עכשיו",
וכן, אני יודע, גם מה שאנחנו עושים עכשיו הוא חשוב, גם אותו מישהו צריך לעשות, חייב לעשות, זה משחרר כוחות סדיר מאומנים יותר להיכנס לעזה (ולשלום עכשיו ושמאלנים קיצוניים אחרים לקלל ולהפגין גם נגד החיילים שם וגם נגדנו),
היי! בדיוק כמו שב"התנתקות" שחררנו באותו אופן פלוגות סדיר כך שיוכלו לעקור אנשים נשים וטף מבתיהם בגוש קטיף (ולפעילי ימין קיצונים יותר ופחות לקלל ולהפגין גם נגד החיילים שם וגם נגדנו).. המממ..
כן..אני גם יודע שאם אעלם יותר מידי זמן ממקום העבודה שלי אני עלול למצוא שהמחליף שלי יהפך לקבוע (ואני יודע שזה לא אמור לקרות ושהחוק מגן עלי אבל אתם לא יודעים שהמציאות במקומות עבודה מסוימים קצת יותר מורכבת)..

ועם כל זה והמוטיבציה המפוקפקת שהנ"ל מעורר בי ללכת למילואים, אז ..כן, אני יודע, שמילואים הבאים, בין אם זה קו או אימון ובוודאי במקרה נוסף של צו 8, אני שוב אתייצב בשעה ובמקום שנקבע, עמוס ציודים ושיפצורים ופק"לים מיוחדים כאילו אני לוחם קומנדו לא פחות ולמרות כל אותם עשרות פעמים בהם קראתי את 'המדריך לטרמפיסט בגלקסיה' אני שוב, בדיוק כמו הפעם, אשכח להביא איתי מגבת.