יש דברים שרק בעלי משקפיים יבינו.. מעין אחוות משקפופרים שכזו
העיוורון החלקי שמתחיל יחד עם גשם פתאומי בגלל הטיפות שמכסות את הזגוגיות,
וממשיך גם כשבורחים הביתה בגלל האדים שמכסים את המשקפיים כשנכנסים פנימה מהקור
הסנוור המעצבן והבוהק שמסתיר לך את העיניים בכל התמונות שצילמו אותך עם פלאש..

אבל גם בתוך קהילת המשקפופרים יש כל מיני מעמדות ומגזרים שונים ומשונים
לדוגמא רק אנשים עם מספר משקפיים גבוה, לרוב, מבינים…

..רק אנשים עם מספר משקפיים גבוה, לרוב, מבינים
למה אנשים כמוהם לא כל כך אוהבים ללכת לים או לברכה
למה לפעמים אפילו במיטה עד שלא נכבה האור אי אפשר להסיר את הזגוגיות הארורות האלה ממקומם הקבוע שם על האף
למה לפעמים לשאול מישהו מה מספר המשקפיים שלו, זה לא מנומס בדיוק כמו לשאול אדם מבוגר מה גילו
זאת רק רשימה חלקית כמובן..

תשאלו כל משקפופר ממוצע מה הוא מוכן לתת על מנת להיפטר מהמשקפיים שלו
לא… זה לא פוסט פרסומות לניתוחי לייזר, להפך..

ממש לא ממזמן עברה מישהי קרובה אלי ניתוח להסרת משקפיים
דבר שגרם לשנינו להחליף חוויות בנושא ולראות (תרתי משמע)
את כל הדברים שנזכרו לעיל בחדות מדהימה ובאור לגמרי אחר
אור חיובי דווקא

כן, לא להאמין אבל אני מתגעגע באמת למשקפיים שלי
כי גם עם כל היתרונות של חיים נטולי משקפיים, עדיין, אחרי כל כך הרבה שנים זה באמת נהיה חלק ממך, חלק מהזהות,
חלק מהפנים שאתה מראה לעולם,
זה לא רק שגם היום, באופן אינסטינקטיבי, אפילו שברור שהם לא שם, אני עדיין לפעמים מנסה להוריד את המשקפיים לפני שאני הולך לישון,
אלא..
זה פשוט גם מה שאתה משדר ..וזה גם סוג של איבזר אופנתי לכל דבר..אולי זה גם לפעמים משהו להסתתר מאחוריו,
כבר המון זמן מאז שתיקנתי את הראייה שלי שאני מבטיח לעצמי לעשות את זה אבל אף פעם לא מוצא זמן,
מי שלא 'נולד עם משקפיים' כמוני וניסיתי להסביר לו לרוב לא מבין,
זה חלום שלכאורה כל כך קל להגשים ובכל זאת איכשהו עדיין לא מצאתי את הזמן לעשות את זה
ללכת לחנות משקפיים ולקנות שוב מסגרת ועדשות למשקפיים רק שהעדשות עם מספר אפס
וללכת איתם, ככה, מידי פעם, רק בגלל הלוק, בגלל הגעגועים, בגלל..
בגלל שכשיש לך משקפיים אתה יכול לשבת מול מישהי שאתה מאוד אוהב פנים מול פנים
קרוב קרוב קרוב להחזיק את הידיים מעל ספל קפה חם כשבחוץ ירד גשם
ואז המשקפיים שלך מתמלאות באדים ואתה (או היא) מוריד לך אותם ואתם מתנשקים
ואם אין לך משקפיים אז.. אז היא לא מורידה לך אותם ואולי בכל זאת אתם מתנשקים
אבל זה כבר בכלל לא אותו הדבר..נכון?

דורון עם משקפיים ודורון בלי משקפיים כבר לעולם לא יהיו אותו בנאדם
ומנגד, הילד המתולתל הקטן עם המשקפיים העבות והמראה הגיקי-תמים-ילדותי
..איפשהו תמיד יישאר בפנים ויקרין החוצה לא משנה כמה אנסה לעקור אותו..

הערה לסיום – המשקפיים שלי, למען הסר כל ספק.. אין יום שאני לא מברך על כך שנפטרתי מהם
פעם בקושי יכולתי ללכת מכות ברצינות בלי לפחד שהמשקפיים יתעקמו ישברו ואני אתעוור לשבוע עד שיקנו לי חדשות,
אבל היום סוף סוף אני יכול!
..אחחח החיים הטובים…

לחצו כאן לפוסט ישן יותר בנושא דומה