׳דיסקליימר׳
או ׳גילוי נאות׳ שכזה – אני מכיר את אסף, למדנו יחד בתיכון.. אז רגע.. זה פוסט מכור? לא, להפך,
את חטאי אני מזכיר היום, אסף ואני לא היינו חברים קרובים בתיכון, (..ובכלל דווקא היה זכור לי שהוא טוב בציור), אחרי התיכון כל אחד המשיך לדרכו וכדרכו של עולם, קשר טוב הצלחתי לשמור רק עם כמה חברים בודדים, אסף לצערי לא היה אחד מהם,
קניתי את הספר מסקרנות גרידא אבל אני שמח כל כך שעשיתי זאת
אז ת׳כלס, איך הספר?
טוב, טוב מאוד לטעמי, פתחתי את הספר בשישי בערב והנחתי אותו רק כשסיימתי במוצ״ש, הדמות הראשית בסיפור (שירה) מרגישה אמיתית ומוכרת אבל דווקא באופן מסקרן שמדביק אתכם לעלילה,
שירה, שבאה מבית דתי אבל בוחרת להתגייס לצבא, עוברת חוויה שמוכרת ללא מעט מבני ובנות הכיפות הסרוגות, אבל תהיה מעניינת ומרתקת לא פחות ואולי אפילו יותר לקוראים מהמגזר החילוני,
הסיפור שאולי נשמע מוכר, מפתיע שוב ושוב, כי השיבוץ של שירה בצבא מוביל ליחידה משטרתית החוקרת נעדרים שהתיק שלהם התיישן (ומכאן השם ׳נעדרים קרים׳) ומשלבת את החקירה הבלשית כבסיס שמוביל את ההתרחשויות ואת הגיבורה בנופים מקומות שמות ודמויות שכולן כל כך מוכרות לנו בארץ ובחברה הישראלית מצד אחד ולמרות זאת קשורות ומתחברות לתעלומה בלשית מותחת מצד שני
סוף הסיפור
כמו כל סיפור טוב באמת, חלק מהתעלומות נפתרות אבל חלק גם נשאר פתוח ומשאיר טעם של עוד, כמובן לא אספר פה כדי לא להרוס לכם, רק ממליץ, בפעם הבאה שאתם בסטימצ׳קי/צומת ספרים או כל חנות ספרים אחרת ומחפשים את ה׳פיקס׳ מתח הבא שלכם אצל הרלן קובן, ג׳פרי ארצ׳ר או דיוויד באלדצ׳י וכדו׳, עצרו רגע ונסו את ׳נעדרים קרים׳ של אסף קוגלר, אני לא אתפלא (ומאוד מקווה) אם גם אצלו זה יהפוך לסדרה..
