איך פייסבוק הרג את הבלוג (שלי)
אי שם בשנת 1998, טרום עידן הפייסבוק, התחלתי להעלות טקסטים שלי לאינטרנט…
אי שם בשנת 1998, טרום עידן הפייסבוק, התחלתי להעלות טקסטים שלי לאינטרנט…
רציתי לספר לך… כשייתי קטן לעיתים קרובות הייתי שוקע בפתאומיות לתוך דמיון כלשהו
יש הבדל תהומי (או במקרה של אשתי ושלי – הבדל תאומי..) בן החיים שלנו לפני הלידה ואחרי, כמובן שאין באמת
יש פעמים, אדם נכנס אל חדר אפלולי גדוש אנשים ועושה הוא כפי יכולתו לפלס לו את דרכו שלו בניהם, ואומנם
יש דברים שרק בעלי משקפיים יבינו.. מעין אחוות משקפופרים שכזו העיוורון החלקי שמתחיל יחד עם גשם פתאומי בגלל הטיפות שמכסות
סבתא מספרת על ימי צעירותה שהייתה סוחבת כך וכך סלים כבדים מהשוק ותמיד נכנסת הביתה מהכניסה האחורית כדי שסבא לא
פחדתי זה לא מילה, אני זוכר, כמעט בכל פעם שהייתי עובר שם, הלב שלי היה מפרפר כל כך כאילו עוד
זה סיפור על גולד- השכן שלי, כמו שאני מכיר אותו פגשתי אותו לראשונה לפני קרוב ל 14 שנים כשעברתי עם
(קטע 1 מתוך 3) תמיד לנסיעות ארוכות, אני חייב לקחת איתי דיסק או קלטת חייב מוזיקה שתשתיק את המחשבות או
(קטע שני מתוך 3 – שבת פרידה מבנג'י לפני הנסיעה שלו לארה"ב) זה מוזר כשאני חושב על זה.. בעצם כמעט
פרק ראשון מתוך סיפור בהמשכים – "חייל…חייל, חייל!" – המ… .. – "חייל! הי חייל!!.." – "מ..מ..מה?…" – קום, קום,