איך פייסבוק הרג את הבלוג (שלי)
אי שם בשנת 1998, טרום עידן הפייסבוק, התחלתי להעלות טקסטים שלי לאינטרנט…
אי שם בשנת 1998, טרום עידן הפייסבוק, התחלתי להעלות טקסטים שלי לאינטרנט…
האם אפשר למצוא אהבה דרך האינטרנט? למה אנשים מתביישים להודות שהכירו דרך אתרי הכריות? בתאריך 17-09-2005 בשעה 21:32 בדיוק לפי שעון
היא לא יודעת.. היא הייתה הבן אדם הראשון שאי פעם סיפרתי לו את זה והיא לא יודעת ששחזרתי את הדברים
כתיבה זה עסק רציני ואני סתם הוזה.. כתיבה זה עסק רציני! ואני סתם מתחזה, כי למרות כל הפנינים שבורקות אצלי
ושוב, את כל מה שכבר נאמר, לכתוב מחדש ואת כל מה שלא, לכתוב מההתחלה כי תמיד חלק מכמיהתי אליך בלתי
זאת כמובן שאלה רטורית והכוונה היא לא רק על בלוגים אחרים אלא בכלל אל המושג blogging והבלוגוספירה או במילים אחרות
לא פעם קבלו בפני שסגנון הכתיבה שלי קשה לקריאה "לא אכפת לי" התרסתי כנגדם "זה ממילא לא מיועד למי שאין
…חשבתי שבשביל להיות מקורי צריך להעתיק מבלי שיתפסו אותך אבל בזכותך גיליתי, בשביל להיות מקורי צריך רק..שיאהבו אותך מוקדש לתמר.
עד לא ממזמן אבל למשך תקופה די ארוכה המתין בדיוק כאן טקסט לא כל כך קצר לקורא שלו שיבוא ויגאל
…אני חייב לכתוב משהו כשאני בנסיעה ברכבת, לא משנה מה, פשוט.. פשוט חייב, לא יתכן ככה פשוט נגיד..בממוצע 1/2 שעה
אורית!.. את יודעת שממש עוד מעט אנחנו מכירים בעצם כמעט… 3 שנים! אבל אך הגעתי לזה? אני חושב על זה
כשחושבים על זה – רוב הלילות הלבנים באים אחרי – צחוק הגורל – ימים שחורים… ובדיוק כזאת הייתה גם אותה
מה עושים נגד הקור אך שוברים את הבדידות כשהיא שקופה מזכוכית אבל חזקה מפלדה כשהיא לא ממשית אבל ממלאת כל
האקדח קרץ אליו מפינת השולחן אך הוא עדין היסס, ידיו הבריקו מזיעה, לא! להיפרד מכל הכתיבה, חייו, תהיה החלטה חפוזה