לפעמים אתה מסתכל במראה ורואה שם מישהו אחר,
דומה לך אבל מבוגר הרבה יותר,
עייף וחסר סבלנות, ואתה תוהה איפה אתה היית כשזה קרה לו,
האם זה לא אבוד לו, ולהיכן כל החלומות שלך התפזרו, כי הם כבר לא אצלו,
בחירה שגויה אחת הובילה לאחרת ועכשיו כבר אי אפשר לחזור,
אולי הוא לא מצליח להתקדם קדימה, כי אני כל הזמן מביט לאחור?
והלב, בזמן האחרון הרבה יותר אדיש וגם שביר בו זמנית, איך זה ייתכן?
עד מתי זה לא מאוחר מידי לתקן?

להיות חסין כדורים
בלי לדעת את מטרת הייסורים
לקבל את הדין באהבה
גם כשלא ברורה הסיבה
אבל הספק תמיד נשאר עומד
לא מתנחמד
בלי רמזים או חרוזים
חלק בלתי נפרד מהחבילה
ללא ספק הוא העינוי המר מכולם